חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק טו ז

(ז) ולא כל גרנך ולא כל יקבך. פי' שכל הפירות יש להן גורן ויש מהן שיש להן יקב והם אותן פירות שעושין מהן משקה:

יכול מקצתם. פי' אפילו מיעוטו:

ברוב אסיפת כל הפירות. פי' ברוב אסיפת המינין. כיצד? אם הם עשרים מיני פירות ונאספו מהן י"ג קודם החג כבר בא החג בזמנו. ונ"ל שאין הולכין אלא אחר המינין המצויין בישוב ועיקריהן למאכל אדם או למשקה אדם (ראב"ד ור"ש, והוא דלא כפירוש הקרבן אהרן):