חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק יג א

(א) אף מן העליה. שא"צ כאן קצירה לשמה כמו בעומר, א"נ שיכול להביא אפילו מן הישן אע"ג דכתיב כאן קרבן ראשית בפרשת ויקרא ההוא למצוה. ובפרק כל הקרבנות (מנחות פג, ב) דריש מן תביאו יתירא:

תביאו מה וכו'. דתביאו יתירא הוא דהרי כבר נאמר והקרבתם מנחה חדשה ומצי למימר ממושבותיכם לחם תנופה, אלא להורות שכל מה שאתה מביא ממקום אחר כעין זה (דהיינו בעניננו יש חמץ עם הזבח וכן בלחמי תודה יש חמץ עם הזבח) יהיה גם כן בשיעורו כעין זה, מה זה עשרון לחלה דהא כתיב שתים שני עשרונים, אף שם עשרון לחלה בכל החלות של לחם חמץ:

אף הללו. ר"ל בכל העשרה חלות של לחם חמץ שבתורה יהיו שני עשרונות ולא יותר:

ת"ל תהיינה. יתירא הוא, ואתי למעוטי אלו שני עשרונות ואין הללו שני עשרונות, וממילא נשאר הלימוד של תביאו כפשטיה כל מה שאתה מביא הוא כזה ממש כזה עשרון לכל חלה וכיון דבעניני תודה קי"ל דבעינן עשרה חלות ממילא צריך עשרה עשרונות להלחמי חמץ:

(כן הוא לפי גירסת התו"כ, אכן ממנחות (דף עז.) משמע דתהיינה ריבויא הוא דכתיב בשני יודין, וחד יו"ד אתי לרבות דבעינן בתודה עשרה חלות ואע"ג דתהיינה כתיב בשתי הלחם, אם אינו ענין לשתי הלחם תניהו ענין לתודה, וכדפי' רש"י שם):