חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק י ו

(ו) יכול אם הוצרך שני ימים וכו'. פי' אחר שלא שללת אלא שאין מקדשין אבל מעברין לעשות החסר מלא לצורך, יכול שאם חסרו לו שני ימים לצורך שמוסיפין בו שני ימים:

ת"ל יום. פי' ובחמשה עשר יום לחודש, דמלת "יום" בא להורות יום אתה נותן לחודש למלאו ולעברו ולא שני ימים:

שמחללין את השבת. עדים שראו את החודש מחללין את השבת לבוא לב"ד ולהעיד:

הכי גרסינן ת"ל אלה מועדי ה' וגו'. ומסיפא דקרא יליף לה דכתיב "אשר תקראו אותם במועדם" דהזהיר שלא יעבור זמן מועדים דמקראי קודש היינו קידוש ב"ד. ובזמן שבהמ"ק היה קיים היו מחללין על כל החדשים משום תקנת קרבן של ר"ח דכתיב ביה "עולת חודש בחדשו" דאם עבר יומו בטל קרבנו ואחר שנחרב שנינו במשנה דעל שני חדשים בלבד מחללין והם ניסן ותשרי ומן התורה על כולן מחללין אלא שחכמים אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ושני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהם: