חפץ חיים על ספרא, בהר, פרשה א ד

(ד) יכול מלחפור וכו'. כלומר בכלל שביתת הארץ היא והזריעה והזימור, ואם כן הול"ל "ושבתה הארץ" ותו לא. לז"א שאילו אמר "ושבתה הארץ" ותו לא יכול אני לומר שתשבות אפילו מחפירות בורות בה ומלתקן המקואות שבה, ולזה הדר ופרט "שדך לא תזרע וגו'" לומר שאין השביתה האמורה אלא מאלו:

לחרוש. בבקר:

לעדור. שאינו יכול לחרוש בבקרים מפני השרשים ועודרין במעדר כמו שעודרין תחת הגפן:

לנכש. עוקר העשבים מבין התבואה:

לכיסוח. חותך עשבים רעים ואינו תולש מעיקרן:

לביקוע. כשאילן זית מתיישן מבקיעין את הענפים שלו ומתלחלח:

תלמוד לומר שדך לא וכו'. דהו"ל למכתב "שדך לא תזרע ולא תזמור כרמך", וכתב בהיפוך כדי למדרש "שדך לא", כלומר כל מיני העבודות שבשדך לא תוכל לעשות אותה וכן נדרוש לענין כרם: