חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ח א

(א) דיבוקו עמו. על ידי שלמד ממעשיו, ומשמע דאפילו לגר צדק אין כדאי להתדבק דקשה גרים לישראל כספחת דלמדין ממעשיו שהורגל בהם מעודו וזה גרם לו לירד מנכסיו, ומזה נלמוד לכל כיוצא בזה:

הנמכר לעכו"ם עצמה. לכבד ולרבץ לפניה ונקרא עקר שצריך לעקרה ולשרש אחריה:

הרי אני נמכר. שמאיים על קרוביו, ואליבא דמאן דאמר גאולת קרובים לשחרור, ואומר להם אם לא תתנו כדי דמיי אני אמכור את עצמו ואתם צריכים לפדות ואני אהיה בן חורין:

אל תניחהו שיטמע. עד שנת היובל, אף שכל עצמו לא קנאו אלא עד שנת היובל כדכתיב בקרא:

ת"ל אחד מאחיו. המיוחד שבאחיו שהוא אחיו מאביו: