חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ה א

(א) ולהניח באפונדתו וכו'. קמ"ל דאין לו למכור שדהו אלא לצורך מזונותיו, אבל לא להניח מעותיו באפונדתו לשמרם או ליקח בהם בהמה וכלים או אפילו ליקח לו בית אלא אם כן העני דכתיב "כי ימוך ומכר". והאי בהמה פירושו סוס לרכוב עליו, אבל לקנות שוורים כדי לחרוש מותר כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין נב, א):

ולא כל אחוזתו. פן יכלה הכסף וישאר ריק מכל:

אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו. דכתיב "אשר יחרים איש לה' מאדם ועד בהמה" – מאדם ולא כל אדם:

חייב להיות חס על נכסיו. שלא יהא אדם מזלזל ומפקיר נכסיו לצורך ענייני הבלים:

וגאל את ממכר אחיו לרבות את הנותן מתנה. דהו"ל למכתב "וגאל את אחוזתו", ובא לרבות מתנה דהוי כמכר. ושמין את השדה כמה שויה למכירה ולפי השנים שהיתה ביד המקבל מתנה יגרע לו מן הדמים עד היובל: