חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ד ב

(ב) והוא לא מכר חטה מימיו. וכונתו להתלוצץ ממנו:

לא יתלה עיניו על המקח. בש"ס איתא בשעה שאין לו דמים, ובתוספתא איתא ולא יתלה עיניו על המקח ויאמר לו בכמה חפץ זה וכו', ואם כן הוא ענין אחד:

הכי גרסינן ואם תאמר עצה טובה אני נותן לו. פי' בשעה שאמרתי לו זכור מעשיך הראשונים, לא כיונתי לאנותו אלא שיהיה חטאתו נגדו תמיד ויתחזק בתשובה, וכן באידך דברים כדי שיכנע לבו. וביו חמרים מבקשים תבואה יאמר גם כן לא דיברתי כי אם לטובה, הייתי סבור שיש לו תבואה למכור, וכן במקח יאמר שבאמת הייתי חפץ לקנות. והנה כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה לבני אדם להכיר אלא ללבו של עושה, הוא בעצמו יודע אם כונתו לטובה או לצער את חבירו:

הכי גרסינן לכך נאמר בו ויראת מאלהיך וכל דבר וכו':

וכל דבר המסור ללב. של אדם נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות: