חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ג ג

(ג) מה קודש תופס דמיו. שאם פדאם בדמים, הדמים נתפסים בהקדושה, שזה יוצא וזה נכנס תחתיו להיות קודש:

אף שביעית וכו'. שביעית ויובל חדא היא כמו שאמר לעיל:

ת"ל היא. "יובל היא", דיובל נשאר בהוית קדושה שלו, דאע"ג דתופס את דמיה, היא אינו יוצא לחולין:

האחרון אחרון וכו'. כדלקמיה:

ופירי עצמו. של שביעית אסור, שאינו יוצא לחולין לעולם, אלא אוכלו בקדושת שביעית. ואי כלה מינו מן השדה – מבערו:

יצא בשר ונכנסו דגים. תחתיהן. דמאמר הכתוב "קודש היא" גילה לנו רק שהפרי עצמו נשאר בקדושה אף שלקח בו דבר אחר כגון הבשר שפרקינהו בדבר אחר נתפס הקדושה על הדבר אחר והיא יוצא לחולין: