חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק א ז

(ז) הראוי לאדם לאדם. דאין נותנין אוכלי אדם לבהמה בשביעית שזהו הפסד:

ולשכירך מן הנכרי. פי' אפילו מן הנכרי דישראל פשיטא שהרי רשות לכל אדם ללקוט בין עניים ובין עשירים. ועיין ברמב"ם פ"ה מהלכות שמיטה דין י"ג (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל, ה) דדוקא אם היה אצלו שכיר שבת או שכיר חודש ושנה מפני ששוהא אצלו הרבה והוי כב"ב, אבל שכיר יום אסור אם לא שקצץ מזונותיו עליו דהוי כבן בית, והוא מתוספתא פרק ה' (תוספתא שביעית, ה). ובר"ש משמע דאינו סובר כן:

ולתושבך. ששרוי אצלו תמיד:

אכסניא. חיל של מלך. וי"א אכסנאי זהו העובר ממקום למקום: