חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק ט ט

(ט) ממירין איברים בשלמים וכו'. אם אמר "הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת הקדש זו" – חלה תמורה על האבר ומתפשטת בכל הבהמה והוי כולה תמורה וקרבה. אבל לא שלמים בהן, דאין כח באבר אחד של בהמת הקדש לעשות תמורה:

והלא במוקדשין. כלומר בתחלת הקדש כשמקדישו אמר "רגלה של זו עולה", מתפשטת הקדושה בכולה כדלעיל בריש פרקין לדעתו אף כשיאמר וכו' ר"ל ואשתכח דהמיר בהמה כולה וקרינא "בהמה בבהמה":