חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק ט טו

(טו) יהיה קודש מלמד וכו'. ד"יהיה" משמע יהיה מכל מקום, אפילו שתהיה התמורה בלתי ראויה דהיינו שהמיר בעל מום בתמימה של קודש – חלה עליה קדושת תמורה לענין שאינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד אפילו על ידי פדיון. מה שאין כן בתחלת הקדש. ואף דזה משמע ממה דכתיב "רע בטוב", ד"רע" היינו בעל מום וכנ"ל ומסיים הכתוב על זה "והיה הוא ותמורתו" – אפשר דהיינו אומרים שיוצא לחולין מקדושתו על ידי פדיון ליגזז וליעבד כמו בשאר הקדש שקדם מומן להקדשן, ובזה אשמועינן ד"יהיה קודש" שקדושתו חמורה ודינו כמו בשאר הקדש שקדם הקדשן למומן. אי נמי, היינו אומרים ד"רע בטוב" היינו דוקא מום עובר, וגלי בזה דאפילו מום קבוע: