חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק א ג

(ג) ונתנה הארץ יבולה. דהיל"ל "יבול", וכתב "יבולה" משמע מה שניתן לה בכח הטבעי קודם שנתקללה:

בימי אדם הראשון. קודם שחטא:

ת"ל זכר עשה לנפלאותיו. פי' שמה שעשה ה' ית' בימי אדם הראשון הוא זכר והוראה למה שיעשה לעתיד לבא מן הנפלאות כדי שיאמינו להאותות שיהיו אז ולא יאמרו אין כל חדש תחת השמש, כי באמת כבר היה כן בימי אדם הראשון:

תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. כצ"ל. וכתיב בתריה "ויהי כן" – משמע שבאותו היום גופא הוציאה מיני דשא ועשב עם הזרעים שבהם כדי שנוכל לזרוע במקום אחר. הרי שעשתה פירות באותו יום: