חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק יב א

(א) מה תלמוד לומר. "ופדה מערכך", לכתוב "והעריך הכהן ויסף חמישיתו":

אין לי. שמעריך ופודה אלא בסלעים, שכן אמר "בשקל הקודש":

ת"ל ופדה. דמשמע בכל דבר אפילו מטלטלין:

פודה בכל דבר שהוא מטלטל. ר"ל דוקא אם הוא מטלטל דומיא דשקל, לאפוקי קרקעות דמן "ופדה" הלא היה משמע בכל דבר וממילא אמעוט נמי עבדים דהוקשו לקרקעות, ואמעיט נמי שטרות דגם אינם דומיא דשקל שאין גופן ממון, וכדלעיל בסוף פרק יא הלכה ז'. והברייתא קיצר בדבר וסמך אדלעיל. (וכהאי גוונא קיצר הברייתא שם דלא זכר שיהא נישום בכסף כדאמר כאן דסמך על מה ששנה פה לענין בהמה טמאה דדינם חד וכמו שכתב הראב"ד שם):

ובלבד שהוא צריך לישום בכסף. ר"ל נהי דהרשה התורה לפדות בכל דבר, מכל מקום צריך לראות לישום המטלטלין שיהיו שוין שיעור הכסף, ולא יהיה הפדיון להם דרך חליפין מבלי שומת דמים, אלא צריך לישום בכסף כמה שוה האי דחולין וכמה שוה האי דקודש:

יצא לחולין. החמור:

וצריך לעשות דמים. פי' אם אינו שוה הטלית כמו החמור צריך להוסיף עליו עד כדי שויו אבל אינו מעכב לצאת לחולין (אדרת אליהו ועיין ב"מ דף נ"ה ודף נז. דקי"ל כשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל):