חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק י י

(י) שנים הנותרות וכו' ומנין אם רצה הקדש וכו'. היינו היכא שיש ריוח בזה להקדש וכנ"ל. והיא באמת משנה יתירה דכבר שנה הכל למעלה. אכן יש מפרשים דברייתא זו אשמועינן הלכה חדשה דתלה הכתוב בגזבר דהיינו היכא שיש שנה ואיזה חדשים לפני היובל יש רשות ביד הגזבר לחשוב לאלו החדשים כמו שנה ונמצא שיש שתי שנים לפני היובל ודיו בשני סלעים ושני פונדיונין. וזהו שסיים "ת"ל וחשב". אבל אם אין הגזבר רוצה בכך אין רשות ביד המקדיש לומר דבר זה ונמצא שאין בידו רק שנה וחדשים ומשלם נ' שקלים כנ"ל (רמב"ם בפירוש המשנה ובהלכותיו, וענין הברייתא הוא כעין אמר מר הנאמר בגמרא):

עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. פי' שאינו חושב שנת היובל להחמישים שקל כסף שנותן לזרע חומר שעורים:

אף מן ההקדש שאם אכלה וכו'. פי' דה"א שאינו גורע אלא אותן השנים שהקדיש אחר היובל אבל מה שהיה ביד הקדש אינו גורע. לכן אתי לאשמועינן דגורע. ו"מערכך" דייק, דהיינו אפילו מה שהיה בשעת ההקדש יגרע אם לא גאל תיכף:

לפני היובל. לאו דוקא אלא ר"ל באותן השנים שבין יובל ליובל:

שהיתה לפניו. דהיינו שהובירה ולא זרעה אפילו הכי מנכה לפי הזמן: