חפץ חיים על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל ה

(ה) מבנין אב וכתוב אחד. היא כדאמרינן בעלמא חדא מחדא. בנין אב משני כתובים - חדא מתרתי:

כיצד לא הרי המשכב וכו'. והנה קודם שבא ללמדנו שנלמוד בנין אב ממשכב לתולדותיו וכן ממושב לתולדותיו הניח הקדמה דצריך הכתוב לכתוב שניהן דהיינו משכב ומושב דלא ילפינן מהדדי דלא ראי זה כראי זה וכמו שנבאר לקמיה דאי לאו הכי אין בידינו למילף מינייהו איזה דבר דהם כשני כתובין הבאין כאחד שאין מלמדין:

לא הרי המשכב וכו'. היינו שמשכב דינו בשלשה טפחים ומושב דינו בטפח וע"כ אילו כתב במושב ולא כתב המשכב לא הייתי למד אותו מן המושב שזה די לו למלאכתו בטפח וזה אין די לו רק בשלשה טפחים ואם כתב במשכב ולא כתב במושב הייתי למד אותו ממנו לטמא בשיעור המשכב בשלשה טפחים אבל בטפח לא כדי שלא יהא חמור הלמד מן המלמד ולכן הוצרכו שניהם. והשתא אתי למילף הדומה להו במה הצד והיא כי המשכב והמושב כך הם המטה והכסת והכר הוא משכב המיוחד והכסא והספסל והקתדרא היא מושב המיוחד ואנו באין ללמד תולדותיהן כגון תיבת הבלנין והתיבה שפתחלה מן הצד וערבה משני לוגין עד ט' קבין שהן תולדות למשכב והסגוס והחלוק והטלית והקלסטר של ד' קבין שהן תולדות למושב כדאיתא לקמן בפרק זבין (פ"ב) כל אלה אינן משכב ומושב מיוחדין אלא שהן משמשין שכיבה וישיבה עם מלאכתן וגמרינן להו ממשכב המיוחדין בבנין אב תולדות המשכב ממשכב ותולדות המושב ממושב והיינו בנין אב מכתוב אחד:

הצד השוה שבהן שהן עשויין לנוח אדם לבד. כלומר שאינו לתשמיש אחר והזב מטמאו בזובו כ"כ שיכול לטמא אדם לטמא בגדים שעליו אף כל וכו' כלומר כל אלו התולדות כיון שאינן עשויות אלא לנוח אדם לבד הזב מטמא אותו בזובו וכו'. ומה שכתב ברובו הוא ממה דאיתא לקמן סוף פ"ב בפרשת מצורע "אשר ישכב עליו ואשר ישב עליו" עד שינשא רובו עליו. (כתב הראב"ד דלא רוב גופו אמרינן אלא רוב משענתו דאי לאו כן סנדל לא משכחת לה שיהא טמא מדרס דהא רוב גופו אינו נושא עליו אלא ודאי רוב משענתו קאמר ואפשר שעומד לפרקים על רגל אחד א"נ כשאדם הולך מריך רגלו אחת ונשען על האחרת):

יצא המרכב שהוא עשוי לסבלין אחר. פירוש, לטעינת משא אחר פעמים לרכיבה פעמים למשא בשעה שאין שם רכיבה משום הכי לא גמרינן ליה ממשכב ומושב להשוות מגעו כמשאו לטמא אדם לטמא בגדים שעליו אלא משא בלבד הכתובה בו זו היא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו אבל מגעו אינו חמור כ"כ. ומה דקיימא לן דסאה ותרקב אין מטמאין במדרס כלל לא במגע ולא במשא כשכפה אותן וישב הזה עליהן. תשובה לדבר מרכב עשוי לרכיבה ולתשמיש אחר פעמים לזה ופעמים לזה אבל סאה ותרקב אינן עשוין לישיבה כלל אלא לתשמיש אתי בלבד וכשישב עליו במקרה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו והתורה אמרה "אשר ישב עליו" שיהא עשוי לישיבה (וכדאיתא בשבת דף נט) כל זה מלשון הראב"ד ומכל מקום קשה מאוד דברי הברייתא שהתחילה ללמד בצד השוה לרבות דבר שאינו כתוב בתורה בהדיא מפני שהן דומין למשכב ומושב שהוא עשוי לנוח אדם עליה יהיה לה לסיים דלא נוכל לרבות דבר שאינו עשוי לנוח אדם עליה שאינו מתטמא במדרס הזב ולא לסיים אודות מרכב שכתוב בתורה בהדיא שמתטמא על ידי הזב וממילא אדם הנוגע בה נטמא (ואך שבפרטיה אינו דומה שאינו מטמא אותו כ"כ לטמא בגדים שעליו אלא אם כן נושאה וע"כ נכון מאוד גירסת הגר"א שגורס יצא תרקב שהוא עשוי לסבלון אחר ור"ל שסובלת ענין אחר דהיינו להכניס בה איזה דבר ולא לכפותה לישב עליה והוא ממש כעין מה דאיתא בשבת (דף נט.) יכול כפה סאה וישב עליה תרקב וישב עליה ת"ל אשר ישב עליו הזה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו: