חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ו ד

(ד) אלא השוחט את הבהמה. מדכתיב "שור או כשב וכו'":

תלמוד לומר או אשר ישחט. ד"אשר ישחט" יתירא, דהוי מצי למכתב "או מחוץ למחנה", לרבות כל אשר ישחט:

שאין דרך הכשירה בכך בפנים. שאם נשחט עוף קרבן בפנים פסול:

תלמוד לומר אשר ישחט. בגמרא גרסינן "תלמוד לומר זה הדבר" ופי' וסמיך ליה "אשר ישחט" ומשמע דדוקא באופן זה כדכתיב הוא דחייב ונראה דאף לפי גירסתנו בברייתא זו "תלמוד לומר אשר ישחט" סמך גם כן על "זה הדבר" דכתיב מעיקרא דמשמע דוקא זה כדכתיב (ואף דלעיל בהלכה א' מפיק הברייתא "זה הדבר" לגזירה שוה לראשי המטות ס"ל דתרתי שמעת מינה ועיין בנדה דף כ"ג דר' ישמעאל ס"ל דמופנה מצד אחד גם כן למידין והאי ברייתא אתיא כוותיה כדאיתא בזבחים דף ק"ז):