חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ו ב

(ב) הכי גרסינן שהפרשה נאמרה בכה אמור (הגר"א). פי' זה הוראה שהפרשה ששמע מפי הקב"ה היה אומר מלה במלה לישראל ולא שנאמר לו הכלל והוא היה מסדר הסגנון מפי עצמו אלא הדברים כולם כאשר היה שומע אותם היה אומרם (ואח"כ היה מבאר אותם ע"פ התורה שבעל פה):

תלמוד לומר וכו' בנין אב לכל הפרשיות. פי' שהתורה גילתה זה במקום זה וכתבה זה הדבר דמשמע מילה במילה והוא הדין לכל הפרשיות (קרבן אהרן):