חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ה ד

(ד) יוציא. כמו "וגו' אל מחוץ למחנה ושרפו באש וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו". נמצא דהנשרפין מחוץ למחנה והיינו בבית הדשן מטמאין בגדים להשורפן:

מה תלמוד לומר. פי' למה לו למכתב חטאת חטאת שתי פעמים, דהו"ל למכתב "ואת פר החטאת ואת שעירו":

אלא אלו בלבד. פי' ציותה התורה אצלם שתי הדברים, שריפה בבית הדשן וטומאת בגדים:

מנין לרבות פר כהן משיח וכו'. שנזכר בהם שריפה בבית הדשן דכתיב בפר כהן משיח "אל שפך הדשן ישרף" ובפר העלם דבר של צבור כתיב "ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון". מנין שגם בהם השורפן מטמא בגדים כמו בפר ושעיר יום הכפורים. תלמוד לומר 'חטאת חטאת' לרבות כל חטאת שהובא דמם לפנים שהשורפן מטמא בגדים:

ממקומו הוא מוכרע אשר הובא וגו'. שלא היה לו לכתוב "אשר הובא וגו'" אלא "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא וגו'", משמע דתלי טעמא דטומאת בגדים משום דהובא את דמה לכפר, למדנו שכל הפנימים השורפן מטמא בגדים:

לכפר בקודש. וסמיך ליה "יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו", משמע דכל זה דוקא אם כיפר בקודש:

אם לא כפרו כמצותן. שנפסלו וטעונין שרפה כשאר פסולי המוקדשין:

נשרפין בבית הבירה. מקום בהר הבית נקרא "בירה":