חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ג א

(א) אשר לעם שלא יהיו וכו'. דאי לאשמועינן דמדעם ליהוי, שיהיו משל צבור, הרי כבר נאמר "ומאת עדת בני ישראל יקח וגו', וע"כ דלכפרה קאתי והיינו שיועיל רק לכפרת העם בלבד ולא לכהנים שאינם בכלל עם:

ובמה הם מתכפרים. שידוע לנו שהם מתכפרים כמו שנאמר לקמיה:

שכן מצינו שחלק מכללו. פי' דאף שאמר "אשר לו" שלא יהיה משלהם, כבר הותר מזה הכלל לזולתו והוא לביתו, וכיון שלביתו אין אנו יכולין לומר שלו לבד תהיה הכפרה נאמר דהותר גם כן לאחיו הכהנים ואל יתכפרו בשל צבור שמה שסתם קרא ואמר "אשר לעם" דמשמע שאין כפרה אלא לעם – לא מצינו שהותר לאחר כלל:

ואם נפשך לומר. מרש בשבועות (דף יד.) דה"ק ואם נפשך לומר הרי כתיב והקריב אהרן וגו' וכפר בעדו ובעד ביתו דמשמע רק בעדם לבד וע"ז משני ביתו של אהרן הם דכתיב בית אהרן ברכו את ה':