חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ב ד

(ד) ואומר והתודה. פי' וכן בשעיר המשתלח הוא אומר בוידויו סדר זה:

עונות אלו הזדונות. שכן מצינו "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" ואין כרת בא אלא על המזיד:

המרדים. העושה להכעיס כמה דאת אמר "מלך מואב פשע בי":

אלו השגגות. כמו שנאמר "נפש כי תחטא בשגגה":

חוזר ומתודה כו'. בתמיה. אם על זדונות ימחלו לו איך צריך תו לבקש על השגגות:

לטהר אתכם וגו' והן עונין אחריו וכו'. דכתיב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו", אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל (גמרא):