חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה ב ב

(ב) ר' אומר איל אחד הוא וכו'. פי' מדכתיב "אחד" להראות דאיל אחד היה לבד לפי שזה האיל האמור כאן הוא איל המוספין הכתוב בחומש הפקודים בפרשת פנחס. וקרי ליה "חומש הפקודים" לספר במדבר סיני דכתיב ביה פקודי בני ישראל:

שני אילים הם. ומאי דכתיב "אחד" לא בא אלא להורות דצריך ליקח המיוחד שבעדרו. ואף על גב דזה נפקא לן מ"מבחר נדריך" – סבר ר"א דחד לחובה וחד לנדבה (גמרא):

אשר לו שלא יביא משל צבור. דהאי "אשר לו" יתר הוא:

מתכפרים בו. דכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ובכלל ביתו הוא אחיו הכהנים דכתיב "בית אהרן ברכו את ה'" וכיון דמתכפרין בו הול"ל דיתנו חלק בו:

תלמוד לומר אשר לו. פעם שנית דכתיב "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו":

תלמוד לומר שוב אשר לו. פעם שלישי דכתיב "ושחט את פר החטאת אשר לו":

זה וידוי דברים. דכפרה זו בוידוי דברים היה:

יכול כפרה בדמים. אשר יזרוק, דסתם כפרה בדמים הוא:

ונאמר כפרה בשעיר. המשתלח:

מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים. שלא היה שם דם: