חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה א ג

(ג) ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור ראשון. פי' דכתיב "וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' ויאמר ה' אל משה דבר וגו'", ובדבור הראשון לא כתיב ביה מה דיבור עמו:

לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן. פי' שהדבור האחרון והוא מה שנאמר "ויאמר ד' אל משה דבר וגו'" נאמר קודם מיתת בני אהרן והדבור הראשון נאמר אחרי מיתתם וזרזו יותר [זית רענן]. ונראה שבפעם הראשון אף אם נאמר שהזכיר עונש מיתה לא הזכיר שימות כדרך שמת פלוני אבל אחרי פטירת שני בני אהרן זרזו ביותר שלא ימות כדרך שמתו בניו:

הכי גרסינן ואל יבוא בכל עת ואם בא מת הוא כאשר מתו בניו שנאמר ואל יבוא ואת ימות הא אם בא מת הוא [הגר"א]. ונכון מאוד ורעיון אחד הוא בברייתא מן תיבת "לכך נאמר" עד סוף (והמדפיס הראשון שהעמיד אות ד' באמצע ענין היה בטעות):