חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרשה א יג

(יג) הרי זה עונש. פי' אם בא ביאה ריקנית דבהכי מיירי קרא:

כי בענן אראה כו' הרי זו אזהרה. קאי א"ואל יבוא" דהוא אזהרה והא דנקט "כי בענן אראה" משום דלא מתפרש "ואל יבוא" עד דאמר "כי בענן", כלומר אל יבוא בכל עת אלא בעת שמכניס הקטרת שיש בה מעלה עשן דהיינו ענן (הראב"ד):

תלמוד לומר כי בענן אראה. מפרש בגמרא (יומא נג, א) מדקאמר "כי בענן אראה" משמע דעדיין לא נראה ואם איתא דאחר מיתת בני אהרן נאמרו שניהם הרי נראה ביום שמיני למילואים קודם מיתתם כדכתיב "וירא כבוד ה' אל כל העם", אלא ש"מ "אל יבוא וכו' כי כענן אראה" שהיא אזהרה נאמר קודם מיתת בני אהרן ו"לא ימות" שהוא עונש נאמר אחר מיתתם. ובמסכת יומא מפרש דלר"א שלא נאמר העונש עד אחר פטירתם מפני מה נענשו וקאמר שם דעונש היה עליהם העיקר מפני שהורו הלכה בפני משה רבן עי"ש: