חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ה ח

(ח) ועל זדון טומאת וכו'. סתמא היא:

שעיר הנעשה בפנים וכו'. דכתיב ביה "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וגו'", ו'פשע' היינו זדון:

הקלות. היינו עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא את שם וגו' שהוא בכלל חמורות:

והחמורות. היינו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא:

והשגגות. במידי דלאו בר קרבן, דאי בר קרבן לא נתכפר על ידו:

הודע. שידע ועשה דהיינו מזיד. 'לא הודע' – היינו שבשגגה עשה:

עשה ולא תעשה. היינו קלות:

כריתות ומיתות בית דין. היינו חמורות. וכולה פירושא דרישא הוא: