חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ה א

(א) מכאן אמרו וכו'. משנה בפ"ק דשבועות. והנה הלשון "מכאן אמרו" אינו קאי על ראש הפרק הזה אלא המאמר שהולך ומבאר אח"כ דיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, וכן מה שאמר אח"כ בהלכה ב' וכו' הוא הכל ביאור על מה שאמר בסוף פרק דלעיל ששאר שעירים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו:

ידיעה בתחלה. שידע שנטמא. וידיעה בסוף – משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש ויצא ונודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:

והעלם בינתים. כשאכל את הקודש או נכנס למקדש נעלמה ממנו טומאה או קודש:

הרי זה בעולה ויורד. בקרבן המפורש בפרשת ויקרא – לעשיר בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה. והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום. ובשבועות דף ז' מבאר שם הגמרא מנין שהכתוב מדבר שם בטומאת מקדש וקדשיו. גם מבאר שם מקרא דמיירי בידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים:

תולה. להגין עליו מן היסורים עד שיודע לו וכו'. וכבר ביארתי לעיל בפ"ד הלכה ד' מקרא: