חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ד יב

(יב) והזה עליו על טהרו של מזבח. מפרש בגמרא על גילויו של מזבח כדכתיב כעצם השמים לטוהר", דהיינו שהיה מוציא ממנו בכל יום מותר הגחלים והדשן מן הקטרת שהיה נקטר עליו והיה נזהר שיזה הדם כל מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא על עצם המזבח והיינו דכתיב "עליו" פי' עליו ממש:

הכי גרסינן מן הדם מן הדם שבענין. פי' מן הדם האמור בענין והוא הדם שבמזרק לאפוקי שיורי אצבע אלא צריך לקנח אצבעו בשפת מזרק על כל הזאה וכנ"ל בפרשת כהן משיח עי"ש:

לא שבע טיפים. עיין לעיל בפ"ג הלכה י"ד בביאורנו:

לא אחת ושבע. ר"ל שלא ללמוד מהזאת פרוכת ומבפנים שיהא צריך גם כן עוד אחת למעלה בראש המזבח: