חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ג ד

(ד) גחלי יכול עוממות. היינו אם היה כתוב "גחלים" יכול עוממות כהות שעלה האפר עליהם אבל לא לוחשות דזה בכלל אש הוא:

אי אש יכול שלהבת. היינו דגם שלהבת שפיר הוא, והיינו באוד, גחלת שעוד השלהבת בוער בו. ועיין פסחים (דף עה:) בגמרא וברש"י שם:

תלמוד לומר גחלי אש. היינו דלקיחה מעל המזבח יהיה גחלי אש בלא שלהבת הבוער בו. הא כיצד? שיקח מן הגחלים הלוחשות, לא שלהבת ולא עוממות דלא אקרו "גחלי אש":

ומנין שתהא האש בטילה ע"ג הגחלים תלמוד לומר גחלי אש. כצ"ל. על ברייתא זו עמלו כל המפרשים ולא מצאו בה ביאור נכון וחפשתי בירושלמי שהובא שם ביומא סוף פ"ד ברייתא הזו ולמד שם מגחלי אש שעושין מערכה חדשה ביוה"כ בשביל הקטורת שמכניסין לפני ולפנים וז"ל הירושלמי (פ"ד ה"ו): "מנין שתהא האש בטילה ע"ג גחלים ת"ל גחלי אש". ופירש הפני משה מנין שאלו הגחלים שלוקחין בשביל אלו הקטורת שמכניסין לפני ולפנים הוא מערכה חדשה שניתוספה היום רק בשביל כך וכשנוטלין ממנה עכשיו הגחלים יהיה בטלה כל מערכת האש הזאת (דאי מערכה שניה של קטורת הלא אינה בטלה וצריך ליטול ממנה להקטיר קטורת של בין הערבים כמו בכל יום). ת"ל גחלי אש. ונראה פירושו פשוט דבפסוק י"ג כתיב "את הקטורת על האש" והכא כתיב "גחלי אש" להורות דמערכה זו של האש תלוי בגחלים וכשניקח הגחלים בטל כל מערכת האש הזו: