חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ג י

(י) שהרי הצדוקים וכו'. פי' אף דדבר פשוט הוא מ"מ הוצרך ללמדנו לאפוקי מטעות הצדוקים:

מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. היינו שאינו עשן הקטורת כאשר פירשו הם אלא הוא מעלה עשן שהיה צריך ליתן בקטרת והוא עשב שמעלה עשן הקטורת זקוף כמקל. והאי דאמר "כי בענן" - לא הדר למאמרו "ולא יבוא", שביאה זו היא אזהרה לביאה ריקנית שלא יבא, ואחר כך אמר שגם כאשר הורשה לבוא שהוא בקטרת לא ירצה לפני ה' אלא בקטרת שיהיה מתמר ועולה כענן:

ומנין שהיה נותן וכו'. בגמרא פריך תרי קראי בעשן למה לי, ומשני חד לאזהרה וחד לעונש. היינו "כי בענן אראה" לאזהרה (דהאי "ולא ימות" דכתיב שם קאי רק אביאה ריקנית), דהיינו אל יבוא בכל עת אל הקודש כי אם בעת שמכניס שם קטורת שיש בה מעלה עשן דהיינו ענן. וחד לעונש, היינו הפסוק דכתיב "וכסה ענן הקטורת" דכתיב שם "ולא ימות":

תלמוד לומר וכסה ענן הקטורת. והוא על ידי מעלה עשן שהעשן שעולה מן העשב מעלה עשן הוא מתמר ועולה כמקל ומכסה את הכפורת אבל אם לא היה נותן בה מעלה עשן היה מתפזר עשן הקטורת לצדדין: