חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ב ו

(ו) והשעיר אשר עלה וכו'. ביארתי לעיל בהלכה ד' והאי דשנה קרא בזה איתא בגמרא (דף לט.) לדעת ר' יהודה להורות דעליית גורל מתוך קלפי מעכב:

מה תלמוד לומר. "יעמד חי", הוי ליה למכתב "ישלח אותו לעזאזל". ולזה משני דאילו אמר כך הייתי אומר דשילוחו שם הוא לחיים והיינו כדי שישאר חי, אחרי דלא פירש הפסוק מה יעשו בו אם ישאר חי או ימיתוהו:

תלמוד לומר יעמד חי לפני ה'. הכונה לומר שהוא חי בעודנו עומד לפני ה' קודם שישולח אבל אחר שישולח ימות בצוק כדתנן "הגיע לצוק דוחפו לאחריו ומתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים":

צוק. שם ההר שאליו משלחו: