חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק ב ב

(ב) גורלות של כל דבר. היינו שיעשם מכל דבר שירצה:

יכול שנים על זה ושנים על זה. והכי קאמר קרא – ונתן על כל אחד משניהם גורלות, דמשמע שנים, והיינו מתחלה יתן אחד על זה ואחד על זה כדי שעל ידי זה יוקבע מי לה' ומי לעזאזל, ואחר כך יניח אצל השם גורל של עזאזל ואצל גורל של עזאזל יניח הגורל להשם (ר"ש משנ"ץ):

תלמוד לומר גורל וכו'. מוכח מדכתיב "גורל" ולא "גורלות" דאין כתיב שם אלא על אחד מהם ואין כתיב עזאזל אלא על אחד מהם:

יכול של שם ושל עזאזל ע"ז וכו'. דהיינו לאחר שנתן של שם על של שם ושל עזאזל על של עזאזל יחליף ויתן של זה על של זה לקייים מה שנאמר "גורלות "דמשמע גורלות על כל אחד (תוספות בשם הירושלמי):

תלמוד לומר גורל אחד. ממשמע שנאמר "גורל לשם" יודע אני שהוא אחד, וכי כתיב "אחד" לדרשא כתביה: