חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק א יא

(יא) מנין שהוא טעון טבילה. פי' אף על פי שהטביל את עצמו מקודם לעבודת שחרית:

תלמוד לומר ורחץ וגו' ולבשם. משמע שהטבילה היא לא משום טומאה אלא משום לבישת בגדים אחרים לעבודת היום: