חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יג א

(א) להביא את העכו"ם שיהיו מוזהרים וכו'. בפ"ז דסנהדרין (דף נז:) מסיק דהיינו לעריות דישראל, שבא על אשת איש של ישראל, דאילו לעריות דעכו"ם, שבא על א"א דעכו"ם, נפקא שם מקרא אחרינא עי"ש:

לא תקרבו מה תלמוד לומר. דאחר דאמר "איש איש" לשון יחיד היל"ל "לא יקרב":

שיכול אין לי אלא איש וכו'. אף על גב דבעלמא קיימא לן דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, הכא הוה אמינא דמיעטה הכתוב מפני דהיא לא עבדה מעשה: