חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יב ח

(ח) מה תלמוד לומר טרפה. לר' יהודה בעי דאילו לרבנן איצטריך טרפה לאפוקי נבילת עוף טמא:

אם טרפה חיה והלא כבר נאמר נבילה. פי' אם על הטרפה כשהיא בחיים דיבר הכתוב כי האוכל ממנה כזית מטמא בגדים בבית הבליעה והלא כבר נאמר נבילה אלמא לאחר מיתה היא שמטמאה אבל בחיים לא מטמאה (שאם היא מטמאה מחיים ק"ו לאחר מיתה ולא היה צריך למכתב נבילה כלל):

ואם טרפה מתה. פי' ואם על טרפה לאחר שמתה דיבר הכתוב הרי היא בכלל נבילה [פירוש זה העתקתי מהראב"ד והוא הפירוש השני שהובא בתוספות דף ס"ט ע"ב בזבחים עי"ש]:

הכי גרסינן וא"כ מה תלמוד לומר טרפה להביא טרפה ששחטה (כן הגירסא בגמרא וכעין זה הוא גם כן גירסת הילקוט וכן גרס הראב"ד והקרבן אהרן במסקנתו עי"ש). פי' שלא מתה מאליה אלא שנשחטה וקמ"ל דמטמאה כנבילה שאין שחיטתה מטהרתה וה"ה מליקת קדשים בפנים כשנמצאת טרפה מטמא בבית הבליעה וה"מ בעוף אבל בבהמה לכולי עלמא שחיטה מטהרת טרפה מטומאתה כדאיתא בזבחים דף ס"ט ע"ב עי"ש):