חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יב ג

(ג) יכול יהא וכו'. פי' שהבגדים שלבש אחר אכילה גם כן יטמאו כיון שעדיין קימים בתוך המעיים ולא נתעכלו:

תלמוד לומר וכבס בגדיו וכו' וטהר. ומשמע מזה דלאחר הערב שמש אם יגע בבגדים שוב לא יטמאו ומי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה דעדיין לא נתעכלה הנבילה בתוך כך ואפילו הכי טהריה רחמנא:

הכי גרסינן הא אינו מטמא וכו'. ור"ל דמזה מוכח דאינו מטמא כיון שנבלע:

יכול לא יטמא בתוך המעיים. דשוב לא מקרי אכילה אבל תטמא בגדים שהיה לבוש בשעה שהיה הנבילה בתוך פיו דהיה לו הנאת החיך אפשר דזהו בכלל אכילה:

תלמוד לומר נפש. "וכל נפש אשר תאכל" ועיקר הנאת הנפש הוא בעת הבליעה ואז נקרא אכילת הנפש: