חפץ חיים על ספרא, אחרי מות, פרק יא יב

(יב) להגיד מה גרם. ללמד מאיזה טעם הדם נאסר ושצריך כיסוי:

ואומר לבני ישראל וכו' להזהיר גדולים על הקטנים. פי' מדכתיב "ואומר לבני ישראל" שכבר כתיב "ואיש איש מבני ישראל" אלא בא להזהיר לכלל ישראל על הקטנים שלהם. והנה אף דלעיל בסוף פ"י הלכה ו' כבר הוזכר זה – שם מיירי בדם בהמה וכאן מיירי בדם עוף הצריך כיסוי וכיסהו ונתגלה וקמ"ל דאף בזה מוזהרין גדולים על הקטנים דבכלל דם הוא ולזה כתיב הכא "דם כל בשר":

יכול יהו נכרתים על ידיהם וכו'. הברייתא קיצרה כאן וסמכה אדלעיל בסוף פ"י "תלמוד לומר האוכלת ולא המאכיל. יכול לא יהיו נכרתים גדולים על ידי הקטנים שאין הקטנים נכתרין על ידי עצמן אבל נכרתין על ידי גדולים. תלמוד לומר כל אוכליו וכו'", וכן משמע באדרת אליהו על הפסוק. ועיקר מה ששנה הברייתא זו בכאן משום דהפסוק "כל אוכליו" נזכר בפרשה זו: