חפץ חיים, חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל ז ג

וְדַע עוֹד, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּקּ בְּאִסוּר רְכִילוּת, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לִרְאוּבֵן גּוּפֵה, מַה שֶּׁפְּלוֹנִי דִּבֵּר עָלָיו, אוֹ מְסַפֵּר דָּבָר זֶה (ג) לְאֵשֶׁת רְאוּבֵן וּקְרוֹבָיו, כִּי בְּוַדַּאי יֵרַע בְּעֵינֵיהֶם, וְיִנְקְטוּ בְּלִבָּם עַל פְּלוֹנִי עֲבוּר זֶה, וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם הִזְהִירָם, שֶׁאַל יִוָּדַע מֵהֶם דָּבָר, לֹא נָפְקָא דָּבָר זֶה מִכְּלַל רְכִילוּת.