חפץ חיים, חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל א יא

וְדַע עוֹד, דְּאֵין חִלּוּק בְּאִסוּר רְכִילוּת, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לוֹ בְּפֵרוּשׁ, מַה שֶּׁאֶחָד עָשָׂה לוֹ, אוֹ דִּבֵּר עָלָיו, וּבֵין עַל יְדֵי (כ) מִכְתָּב. וְאַחַת הִיא, אִם הוּא מְסַפֵּר לוֹ, שֶׁפְּלוֹנִי גִּנָּה אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁמְּסַפֵּר לוֹ שֶׁפְּלוֹנִי גִּנָּה אֶת סְחוֹרָתוֹ, (כְּמוֹ לעִנְין לָשׁוֹן הָרָע בְּחֵלֶק א' כְּלָל א' סָעִיף ח' וּכְלָל ה' סָעִיף ז') כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיס שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ עָלָיו.