ברית עולם על ספר חסידים תתכא:א

כתיב הכין לקראת אלהיך ישראל שלא תצטרך לעשות צרכיך בשעה שהקהל וכו'. כתב הרב המפרש דס"ל לרבינו דאין הפסוק הכון אתי להנצרך לנקביו וכו'. ולי ההדיוט נראה דודאי גם רבינו ס"ל כמ"ש בש"ס בברכות דכ"ג ומי יחלוק על הש"ס דגם לרשב"ח א"ר יונתן פי' הפ' במ"ש רבינו דיעשה הכנה ויכון בצדק לקראת ה' ומכללא שמעינן דהנצרך לנקביו אל יתפלל דיקא נמי דקאמר הנצרך לנקביו אל יתפלל משום שנא' הכון לקראת אלהיך ישראל ולא קאמר אל יתפלל שנאמר כי אורחיה דהא דהנצרך לנקביו שמעינן מכללא דהכון לקראת אלהיך ישראל וגם האי קרא כולל לעניינים אחרים כמ"ש פ"ק דשבת רמי פיומקי וכו' אמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכ"כ הרב אלי' רבא ריש סימן צ"ב צריך לנקביו שגם זה כלול בפסוק הכון לקראת אלהיך ע"ש ונמצא דהש"ס ומ"ש רבינו רוח אחד להם דהכתיב אמר שיכין עצמו ויכון לקראת אלהיו ומזה ידעינן דהנצרך לנקביו אל יתפלל ורבינו ביאר שנלמד מזה שיעשה צרכיו קודם שילכו הקהל לבהכ"נ. וכן ראיתי שכ' הרב א"ר שם וז"ל ובס' חסידים דלמד מזה שיעשה צרכיו קודם שהקהל הולכים לבהכ"נ כדי שלא יצטרך לשהות אח"כ עכ"ל וכונתי דעל דרך מה שלמד רשב"ח א"ר יונתן דמדקאמר הכין דהנצרך לנקביו אל יתפלל כן רבינו למד מזה שיעשה צרכיו קודם שהקהל וכו'. ולא כמ"ש הרב המפרש ז"ל דרבינו חלוק על הש"ס בפירוש הפסוק הכון והוא פשוט ומבואר. ומ"ש רבינו בסוף מפ' וכל קרבי את שם קדשו הוא לתוס' ביאור ולרווחא דמילתא. תדע דאין לימוד גמור משם דאין ללכת לבהכ"נ וצריך לנקביו דהכ' אומר וכל קרבי את שם קדשו ואינו מפורש שלא יהיה צריך לנקביו אלא דסברא הוא דאינו ראוי לברך וצריך לנקביו וכ"כ רבינו יונה זצ"ל בריש שער היראה וז"ל ויבדוק עצמו יפה יפה כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכין לברך הבורא תמיד שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אין נאה להביא בטן מלא צואה לפני הקב"ה רבש"ע לברכו עכ"ל הרי דגמר הלימוד הוא מסברא דאין נאה להביא וכו'. ולימוד הכון לקראת אלהיך הוא כולל והוא מרווח. יתר על כן אני אומר דהרי כתבו כמה רבוואתא דבדבר תורה ליכא לפלוגי מלכתחלה לדיעבד וכפי מ"ש הרא"ש פ' בתרא דמ"ק סוף סי' ג' דדברי קבלה חשיבי כמו דאורייתא דנביא אסמכי' אקרא ע"ש אפשר לומר דגם בזה ליכא לפלוגי לכתחלה לדיעבד. וכאשר למדנו מפ' הכון לקראת אלהיך היינו אף אם הוא אנוס שאין לו פנאי וא"צ לימוד אחר. ורבינו לרווחא דמילתא נקט פ' וכל קרבי את שם קדשו ויש לדחות ועוד יש לצדד בזה ואין כאן מקום להאריך ודוק: