ברית משה, מצות לא עשה לא:ב

ודע שראיתי בספר אחד על קיצור הסמ"ג במל"ת זו שכ' בפשיטות שגם במסית אמרינן דאין עד נעשה דיין אבל:לי"נ דאין זה פשוט כל כך אלא תליא בהטעמים של התוס' כתובות כ"א ע"ב ד"ה הנח בהא דאין ענ"ד אי הטעם משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דלא ירצו לקבל הזמה על עצמם או הטעם כמ"ש הרשב"ם משום דכתיב ועמדו שני האנשים וגו' דבעינן שיעידו העדים לפני הדיינים וגם רבינו במ"ע ק"ט הביא את השני טעמים, ועי' במהר"ם שיק מצוה תס"ג שהעלה לדינא דבמסית לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ובזה מתרץ את קושיות ערוך לנר דלפי שיטת הרמב"ם הל' עדות פ' י"ח הל' ח' דהיכא שיש הכחשה והזמה בפעם אחת לא מיקרי הזמה א"כ במסית לשנים שהן עדיו כהנ"ל הוי עדות שאי"ל ותירץ המר"ש דבמסית לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ובספרי פני משה הל' עכו"ם פ"ה הל' ב' הבאתי בס"ד ראי' גדולה לדבריו עי"ש, וא"כ לפי"ז לפי טעם הראשון הנ"ל בהא דאין ענ"ד באמת י"ל במסית דעד נעשה דיין אבל לפי הטעם של הרשב"ם גם במסית אענ"ד וא"כ תלוי דין זה בהשני טעמים הנ"ל אבל לא דבר פשוט היא כמובן:

נסתפקתי כשידע המוסת חובה למסית אם הדין שלא ישתוק ממנה אפילו כשליכא נ"מ לב"ד מדבריו דהיינו אפי' כשרואה המוסת שבלא"ה הב"ד מחייבין אותו או דילמא דוקא כשיש נ"מ מדבריו, ולכאורה ממ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת כ"א וז"ל שהזהיר המוסת מלשתוק בחובה שידע אותה למסית ממה שיעמוד להעמיד העונש עליו כו' ומדכ' להעמיד העונש עליו נראה דסובר דדוקא כשיש נ"מ מדבריו מחויב לומר אבל עדיין אין ברור לי ולא באתי רק לעורר. ועי' בחינוך מצוה תס"א שכ' וז"ל ומרוב אזהרות אלה על המסית יש לי להבין שמותר וגם מצוה עלינו לשנוא ג"כ אפילו הרשעים בשאר עבירות אחר ראותינו שהשחיתו והתעיבו מעשיהם אף שאין תקוה בהם ולא ישמעו לקול מורים אבל יבוזו דבריהם ולמלמדם לא יטו אזן אבל להזיקם מגמת פניהם הנה אלה רשעים שהיה דוד אומר עליהם הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט עכ"ל וכ"כ בהגהות סמ"ק סי' פ' ולכאו' הלא גמ' מפורשת בפסחים קי"ג ע"ב שמצוה לשנאותם כהנ"ל מל"ת כ"ז מחודש ב' וא"כ מה אתו לאשמעינן ואפשר דכוונתם דבגמ' שם יליף רב נחמן ב"י דמצוה לשנאותם מדברי קבלה ע"כ כתבו הם דיש סמך לזה מדאוריי' והשם ירחם עלינו בקרב ויעזרנו במי דעת: