פירוש קצר על נזיר ג:טז

משעה שהיתיר. בדפוסים: משעה שנדר, וכע"ז בירושלמי. ושמא "משעה שהיתיר" הוא באשגרה מדברי ב"ש ("משעה ששאל"), וצ"ל: כשעה שהיתיר , כלומר, כימים שוויתר ועבר על נדרו, עיין בבה"א.

זו טעות וכו'. כלומר, שפתח לנזירין שעלו מן הגולה לאחר החורבן, כמשנתנו פ"ה מ"ד.

שלא נתקיימו דבריו. כלומר, אם אמר הריני נזיר שזהו ראובן (והיינו, אם אינו אמת שזהו ראובן), ונמצא שמעון, הרי זה נזיר.

קרבן בשותפות. במשנתנו פ"ה מ"ו: הרתיע לאחוריו אינו נזיר (כלומר, אין אחד מהם נזיר). והתנא של התוספתא סובר שהם ספק נזירים, ומביאים קרבן בשותפות, עיין בבה"א.

אין אחד מהן. צ"ל: אין אחד מהן נזיר, כגי' הגניזה וד.

שזה יוסף ונמצא יוסף. כלומר, אפילו אם נתקיימו דבריו וכוונתו הוא וודאי נזיר לבית שמאי, עיין בבה"א.

לתשע וכו'. עיין בבה"א.