בועז על משנה תענית ג

ותמוהים דברי רש"י שם וז"ל, מתענה ומשלים דאם לאו נראה כמתנה עם קונו, אם תעבור אתענה, ואם לאו לא אתענה. עכ"ל, ואתמהה. ורבינו ישעיה פיק ז"ל הגיה דצ"ל להיפך אם לא תעבור אתענה וכו' ול"נ לקיים גי' הספר. דבל"ז ק' על רש"י שם שכ' וה"ה במת החולה, והכי קיי"ל [תקס"ט], וק' מנ"ל לרש"י הא. אע"כ דהאי ועברה דרישא ר"ל שבאמת עברה הצרה על ראשו, והכי דייק לשוא, מדל"ק וניצל. לפ"ז לא היה צריך רש"י לתת טעם למה כשנתרפא צריך להתענות, דפשיטא דהרי צריך לקיים נדרו, אבל כשמת סד"א קבלה בטעות הוה וא"צ להתענות, על זה כתב רש"י דאפ"ה אם לא יתענה נראה כמתנה עם קונו. והרי כשם שמברך ומודה על הטוב כך מברך על הרעה, מדנדמה רע רק בעיני אדם: