בני יששכר, ניסן יב:ט

בגמ' מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע נ"ל טע' לזה ע"פ פשוטו עפי מ"ש הראשוני' דמה שניתנ' התור"ה בחדש השלישי לצאתם מאמ"צ דייקא הוא כענין הבחינ' האשה דצריכה הבחנה ג' חדשים להבחין בין וכו' והנה לפי"ז היה מהראוי להיות ג' חדשים שלמים אבל כ"כ היה הש"י משתוקק לחיבת ישראל עם קרובו כביכול וקיים הדין הזה. בספירת יומי ושבועי דהנה חוץ הימי' הראשוני' היינו ששה ימים שאינ' בכפל אבל כל שאר הימי' הספירה היא בכפל היינו צ"ב ימי' היינו צ"א יום חוץ מיום שנתארס' בו. כפי הדין ותקנת חז"ל נ"ל: