בני יששכר, כסלו-טבת ד:סז

עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם (סו) עמד"ת להם וכו' לבאר לשון עמיד"ה לדעתי הוא ע"פ המאמר בזהר פ' חיי דף קכ"א ע"ב. ויעמו"ד הי"ם מזעפ"ו הי"ם עילאה (מלכו"ת שמי"ם) מאי ויעמ"ד דקאים בקיומא כדקא יאות בעמיד' איהו כד רוגזא שכיך בשעתא דדינא שרייא בעלמא כצ"ל ההוא כי דינא הוא כאתתא דמתעבד' וקשייא לאולדא. וכד אוליד' שכיך רוגזא ה"נ כד דינא שרייא בעלמא לא שכיך ולא נח עד דאיתעביד דינא בחייביא כדין הוא נייחא דילי' למיקם בדוכתא שלים ולמיקם בקיומי' הה"ד ובאבוד רשעים רינה עכ"ל ומעת' בין תבין אשר לפניך שבשעת הזעם מדת המלכו"ת הוא כביכול כאשה המקשה לילד ואין לה מניח' וכביכול אינה יכולה לעמוד על רגלי' כי ירכותי' מצטננת כאבני (ירכותי' הם בחי' נצ"ח והו"ד) ואחר הליד' יכולה לעמוד והנה כשעש' להם הנס במנור"ה (הרומזת לרח"ל מדת מלכו"ת) נתבשרו כי נמתקו דיני המלכו' (וכביכול יכולה לעמו"ד והנה עמיד"ה הוא בבחי' נה"י ע"כ נר חנוכ"ה מצות' למט' מעשר' בבחי' נצ"ח הו"ד סוד וכמ"ש האריז"ל וז"ש ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת בחצרות וכו' בחצרות דייקא כמ"ש לעיל וכמו שאכתוב אי"ה במקומו בחצרות נק' נה"י והבן: