בני מחשבה טובה, סדר תוכן החברה ב

וכן אנו מתנים בתנאי כפול שלא תגרום ח"ו חברתנו שום התגבלות עצמית ופרוד שאר ישראל שאינם בחברתנו. אדרבא ראשית ויסוד חברתנו היא אהבת ישראל ואהבת חברים באופן היותר חזק, משל לשרפה בעיר ובאו חברי מכבי אש לכבות ולהציל באמצעים שמתאימים לדעתם ולרוחם, האם בשביל זה ישנאו ויתרחקו משאר בני העיר שגם כן מצילים ומכבים כל אחד כפי יכולתו? התכלית היא אחת לכולם, לכבות ולהציל הנפשות הנמצאות בלהבי אש, רק כל אחד מציל כפי אמצעיו, והחברה יותר מצליחה בזה ומה שיעלה ביד החברה לא יעלה בשום אופן ביד היחיד.

לכן גם אנו, כל אחד מאתנו דואג ומצטער תמיד על עצמו לאמר סוף כל סוף מה יהיה עמדי? יום ויום אני משתוקק להיות קרוב לד' בכל מחשבה דבור ומעשה (לבושי הנפש) ולכל הפחות שלא להיות מרוחק ממנו ומושלך ח"ו בתוך יון מצולה, ומכל מקום בכל יום ויום אני בידי שובר את הרצון הזה של עצמי ואין אני ממתין עד שישליך ד' אותי מעל פניו ח"ו, רק בעצמי משליך אני את עצמי אל מקומות לא ידועים תוהים ובוהים בין חמרא אתנא וכלבא. ומה תהיה תכליתנו, ימינו ושנותינו בתוך כך עוברים בעוני ויגון, והיה כי נקרב ליום האחרון רק אז נקיץ, נכה על לבבנו, ונצעק אוי לנו מה עשינו! למה זה בנפשנו וגופינו אנו נמצאים ברפש סחי ומאוס, כל החיים שחיינו בעולם הזה היתה רק חתיכה של נבילה וגועל נפש, רצוניות מחשבות ותאוות נמוכות שקוצה נפשי עתה בהם, וסתם שטויות והבלים מלאו את נפשי תמיד, ובידי הוצאתי את עצמי מן עולם הקדושה והטהרה, קדושת ד', והשלכתי אותי אל תהום הזוהמא וכיעור. וכיון שכל אחד מאתנו דאגה זו מכרסמת תמיד את ליבו ומנקרת את מוחו, הוא דואג ונאנח, ותרופה ללבו השבור אינו מוצא, לזאת התחברנו יחד למצוא אמצעים מתאימים לנמוכי רוח כמונו, וכולנו יחד נעבוד יחד באמצעים אלה את ד' אחד, וכולי האי ואולי יעזור ד' ולא נבלה את ימינו בשאול תחתית, ונזכה ליחד את לבבנו לאחד ולחסות בצל שד"י, גם בעודנו בעולם הזה.