ברכת אשר על התורה, במדבר ז:יג

"וקרבנו". לא ידעתי, מה פשר הו"ו, שאינה אלא כאן, דווקא בקרבן שהוקרב בראשונה. חיפשתי ב"דיוקים", ואכן הוא שולח אל במדבר רבה (יג, י-יא) הרואה בו"ו זו אזהרה לשבט יהודה שלא יהיו בעלי גאווה. (פ' נשא תש"ן)

ועתה נראה לי הדבר פשוט. הו"ו באה בהמשך לתיבת "ויהי" שאף היא אינה ביתר הקרבנות, וכמו הו"ו של "ויקריבו" שאף היא באה אחרי "ויהי", ראה פסוקים א-ב. (פ' נשא תשנ"ט) וראה חזקוני שכתב: וקרבנו - כלומר וזה קרבנו. דבר אחר: לכך נכתב בו"ו, שלא יתגאה לומר אני ראשון למקריבים, שהרי הו"ו מוסיף על ענין ראשון כאילו לא היה ראשון. ע"כ.

"שניהם מלאים סלת". לא ראיתי מי שיאמר, מניין להם סולת ושמן במדבר כשהתפרנסו מן המן שירד מן השמים. (פ' נשא תשמ"ח) וראה מש"כ בספר שמות (ראש פרשת תצוה).