ברכת אשר על התורה, במדבר כד
Birkat Asher on Torah, Numbers 24 · ברכת אשר על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →"וירא בלעם...". בלעם הגיע לכלל מסקנה שה', לא זו בלבד שאינו מסכים שהוא יקלל את ישראל, אלא להפך, רצונו שיברכם. אך ההמשך "וישא... וירא" אפשר לפרש גם בדרך אחרת, שלא כרש"י - משהגיע בלעם למסקנה החדשה כנ"ל, נשתנתה ראייתו את הדברים, עתה "וישא... וירא... שֹׁכן לשבטיו". (פ' בלק תשנ"ו)
וקצת קשה: מה ראה יותר אחר בניית המזבחות והקרבת הקרבנות מאשר קודם? (פ' בלק תש"ס)
רש"י ד"ה לקראת נחשים, ...אמר: רוצה ואינו רוצה לקללם וכו'. כלומר קרוב שיתרצה לקללם, ואין חסר כאן אלא קיטרוג של עוון בכדי שיכריע ויסכים לכך. (פ' בלק תשנ"ב)
רש"י ד"ה וישא בלעם וגו', ...והרי יש לך שלוש מידותיו - עין רעה (כאן), ורוח גבוהה (כב, יג) ונפש רחבה (כב, יח). ע"כ. באשר לסדר המידות שלא על פי סדר הפסוקים, צריך לומר שרש"י מקדים עין רעה על פי מאי דסליק מיניה. ואולם אותו הסדר גם במשנת אבות (פ"ה, מי"ט), ושם אי אפשר לומר כן, והוא תמוה. (פ' חקת תשמ"ז - בלימודי עם מיכאל זינגר שי')
רש"י ד"ה שכן לשבטיו, ראה כל שבט... ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה וכו'. קשה לי: (א) מאי רבותא שהשבטים אינם מעורבין זה בזה? מה רע היה אילו היו מעורבים? (ב) על הסיפא (ראה שאין פתחיהן וכו') רש"י חוזר בפסוק ה ד"ה מה טבו: על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה, כלומר בשינוי מזערי. והרי אין זה מקובל לפרש שני ביטויים בתיאור סיטואציה אחת, ומה טעם שינויי הנוסח? (פ' בלק תשנ"ב)
לשאלה השנייה ענה לי חזי שי' מיד - הראשון שייך לראייה עצמה והשני - לברכה־לשיר. כמובן שאין בכך תשובה לשינוי בנוסח הדברים. (פ' בלק תשנ"ב) ובאשר לשאלה הראשונה ראה "נחלת יעקב". לדבריו, דבר זה הוא סימן לטהרת קדושתם של ישראל, שכל אחד ואחד מהם מכיר את יחוסו ובית אביו ויודע לאיזה שבט הוא משתייך.
רש"י ד"ה בנו בער, כמו "למעינו מים" (תהלים קיד, ח). ע"כ. לא ידעתי לשם מה רש"י חוזר על מה שאמר למעלה (כג, יח). (פ' בלק תש"ס) הערת הרב איתן שנדורפי שי': עיין "שפתי חכמים" על אתר (אות ל).
רש"י ד"ה שתם העין, עינו נקורה מוצאת לחוץ, ...ולשון משנה הוא: "כדי שישתום ויסתום ויגוב" וכו'. מעניין שמאותו לשון לומד רשב"ם היפוכו של דבר: "פתוח עין, רואה מראות אלהים" וכו', והוא כדברי אונקלוס: "דשפיר חזי", תרגום־פירוש שרש"י אינו מביא (לפחות לא בדפו"ר). דומה שמה שהביא את רשב"ם לפרש כך הוא ההקשר - הפסוק הבא מתאר את בלעם כ"שֹׁמע אמרי אל... מחזה שדי יחזה".
ומה שרש"י מביא בשם רבותינו וכו' ממסכת נידה (לא ע"א) אינו סותר אלא משלים דבריו, כי אין בזה אלא הסיבה להיותו שתום עין. דומה שהִפְנים היטב את עונשו, שכן משנתבקש להשיא עצה לבלק (להלן בפסוק יד רש"י ד"ה לכה איעצך) ידע היטב כיצד מעוררים את כעסו של ה' - "אלהיהם של אלו שונא זימה הוא". (פ' בלק תשמ"ט, תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ט)
רש"י ד"ה מה טבו אהליך, על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה. ע"כ. כך מפורש כבר למעלה (ב ד"ה שכן לשבטיו). וראה מה שכתבתי שם. (פ' בלק תשנ"ב)
רש"י ד"ה כנחלים נטיו, ...מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר להשית אל המדבר פניו וכו' (סנהדרין קה ע"ב). וכך נאמר שם בגמרא: אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע, אתה למד מה היה בלבו: ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - "מה טבו אהליך יעקב"; לא תשרה שכינה עליהם - ו"משכנתיך ישראל"; לא תהא מלכותן נמשכת - "כנחלים נטיו"; לא יהא להם זיתים וכרמים - "כגנת עלי נהר"; לא יהא ריחן נודף (ממצוות) - "כאהלים נטע ה'"; לא יהיו להם מלכים בעלי קומה - "כארזים עלי מים"; לא יהיה להם מלך בן מלך - "יזל מים מדליו"; לא תהא מלכותן שולטת באומות - "וזרעו במים רבים"; לא תהא עזה מלכותן - "וירם מאגג מלכו"; לא תהא אֵימת מלכותן - "ותנשא מלכותו". (פ' בלק תשנ"ט)
רש"י ד"ה נטע ה', ...לשון אחר, כאהלים נטע ה' - כשמים המתוחין וכו'. לשון זה אינו, דאם כן היה לו לנקוד כאהלים האל"ף בחול"ם. ע"כ. זה יפה, כלומר לפי הניקוד אין הכוונה־הפירוש אהלים כי אם כתרגומו, כלומר כלשונו הראשון. אך הנה בד"ה הבא (נטע ה') חוזר רש"י אל הלשון האחר שאותו שלל רק זה עתה בגלל הניקוד. וצריך עיון. (פ' בלק תשס"ו) לפי ר' וולף היידנהיים ב"הבנת המקרא" קטע זה ("ולשון זה... הא' בחול"ם") איננו מלשון רש"י, אלא השגת תלמיד היא זו, והמעתיק הכניסה פנימה. ולפי רד"ק בספר "השורשים" (שורש אהל) אין ממש בהשגת תלמיד זה.
רש"י ד"ה מדליו, מבארותיו. ופירושו כתרגומו. ע"כ. דלי הוא הכלי שבו שואבים מים מן הבאר, ובמים הנוזלים מן הדליים יש ביטוי לריבוי המים בבארות. ובאונקלוס בא המשל - "יסגי מלכא דיתרבא מבנוהי" (יגדל המלך אשר ימשך מזרעו) - המשיל את ענין המלוכה למים על שם שהדרך למשוח את המלכים אצל הנהר, לסימן טוב, שתימשך שלשלת מלכותם כמים הנובעים. ראה "באר מים חיים". (פ' בלק תשמ"ט)
רש"י ד"ה ותנשא מלכותו, של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה. ע"כ. הרי זה חוזר אל פסוק ה. לאמור: תימשך ותינשא מלכות בית יעקב יותר ויותר, ואי אפשר לומר שהכוונה למלכות שאול, שכן בעקבות כשלונו בלקיחת השלל במלחמת עמלק, הורד ממלכותו. (פ' בלק תשס"א)
"...אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב". "ביתו" ולא 'ביתי', מתוך ההנחה שביתו־ארמונו של המלך גדול מביתו שלו, של בלעם. (פ' בלק תשנ"ט)
רש"י ד"ה לעבר את פי ה', כאן לא נאמר "אלהי" כמו שאמר בראשונה וכו'. הכוונה לדברי בלעם למעלה (כב, יח) - "לא אוכל לעבֹר את פי ה' אלהי". (פ' בלק תשנ"א)
שם. ...לפי שידע שנבאש בהקב"ה ונטרד. ע"כ. כלומר, ידע שעתה הוא שנוא ומאוס מצדו יתברך. (פ' בלק תשנ"ב)
רש"י ד"ה דרך כוכב, כתרגומו... ובלע"ז דישטינ"ט. כלומר, יקום מזל. ע"כ. ר' משה קטן מתרגם דישטינ"ט - אחרי שנמתחה (feudre) הקשת, המיתר משתחרר והחץ נורה. זוהי הפעולה שרש"י, כפי הנראה, מתכוון לתאר. ולא ידעתי מה לזה ול"יקום מזל". (פ' בלק תש"ס) לפי ריב"ש המשמעות היא: יקום ויתחזק מזלם של בני ישראל. כלומר כשם שהכוכב נורה כלפי מעלה כך המזל קם ומתחזק.
רש"י ד"ה והיה ירשה שעיר איביו, לאויביו ישראל. ע"כ. כלומר שעיר תהיה ירושה לאויביה, אלו ישראל. (פ' בלק תשנ"ב)
"מי יחיה משֻׂמוֹ אל". לפי אונקלוס הרי זה שם קודש (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אין זה מוכרח), ואילו לפי רש"י פירושו: אֵלֶּה! (פ' בלק תשנ"ו)
רש"י ד"ה וצים. ד"ה זה אינו במקומו, וצריך לבדוק מה הסיבה לכך. (פ' בלק תשנ"ו)