ברכת אשר על התורה, במדבר כג:ז

כל אלה מילות שבח הן, אבל ברכה היכא איכא? וכן הוא במשל השני (יח-כד), וכאן גם רש"י מדבר על דברי ברכה (כ ד"ה הנה ברך לקחתי): קיבלתי ממנו (מהקב"ה) לברך אותם! וראה להלן (כג ד"ה כי לא נחש ביעקב): כי ראויים הם לברכה וכו'. והנה הדברים נקראים ברכה גם בפיהם של בלעם (כד, א) ושל בלק (שם, י). ברכה של ממש יש רק במשל השלישי (כד, ז-ט). ומתעוררת השאלה, מהי ההגדרה הנכונה של ברכה. ודברי רש"י להלן (כד, ב ד"ה ותהי עליו רוח אלהים) "עלה בלבו שלא יקללם" אינם באים להקל על התשובה, כי למה לא יאמר לפחות כאן: עלה בלבו לברכם? (פ' בלק תשנ"ו)

"ארה לי... זֹעמה ישראל. מה אקב לא קבה אל" וגו'. מכאן נראה לכאורה שלא כרש"י למעלה (כב, יא), שם רש"י טוען ש"קבה" קשה מלשון "ארה", שהרי כאן באים שלושה פעלים כלשון נופל על לשון. (פ' בלק תשס"ד) וראה מש"כ שם.