ברכת אשר על התורה, במדבר א:ג

"כל יֹצא צבא בישראל תפקדו אֹתם לצבאֹתם". לכאורה משמע מכאן שמי שלא יצא לצבא מחמת מחלה או מחמת זקנה - לא נפקד. ולפי רש"י איזכור יוצאי הצבא בקשר למפקד זה תמוה, שכן לשיטתו המפקד בא משום חיבתם של ישראל ולא לצורך מלחמה, לכן מבאר רש"י שיציאת צבא אינה תנאי למנין, אלא להגיד ש"בן עשרים" ו"יֹצא צבא" חופפים, ואין יוצא בצבא פחות מבן עשרים. ועל כל פנים לא ברור לי משמע המילה "לצבאֹתם". וראה "העמק דבר" על אתר שכתב: לצבאתם - שיהא משמש ועומד בצבא שלו מה שראש השבט יפקוד עליו לפי טבע שבטו. ע"כ. וד"ה שאו את ראש וגו' שרמב"ן מצטט מרש"י אינו אצלנו, ומקומו בפסוק הקודם.

וזכורני שבאיזה מקום רשמתי, שזכור לי מימי ילדותי, שיוצאי הצבא היו מבני כ' עד בני ס', ומשחיפשתי, לא מצאתי. רק אתמול מצאתי שאלה דברי גמרא בבבא בתרא (קכא ע"ב), שם נלמדת מעין גזירה שווה בנדון. (פ' במדבר תשנ"ט)

העובדה שיוצאי הצבא נמנו עד גיל שישים קצת קשה, שכן בני מכיר בן מנשה היו בין כובשי עבר הירדן המזרחי, ומסתבר שהיו בני למעלה משישים. (פ' פינחס תשנ"ט)