ברכת אשר על התורה, ויקרא ט:ג

"ואל בני ישראל תדבר לאמר, קחו שעיר עזים" וגו'. לא ברור לי מהו דיבור זה אל בני ישראל: (א) מיהי נציגותם, שהרי אין זה עניין לעם כולו? (ב) לשם מה דיבור זה בא, והרי כל כולו של קיום צו זה הוא בידי אהרן ובניו? ברמב"ן על אתר יש שלושה פירושים באשר לשאלה מיהו המצוּוה לדבר אל בני ישראל, ובתשובתו הראשונה מיושבות השאלות. והרי שלושת פירושיו של רמב"ן: (א) אהרן נצטווה לדבר אל בני ישראל בשם ה' ולהקריב הקרבנות, כדי שיגדל בעיני העם. נמצא שמטרת דיבור זה היתה לרומם את מעמדו של אהרן בקרב העם. (ב) והנכון שטעמו: "ואל בני ישראל תדבר" אתה והזקנים הנזכרים. כי לכך קראם שידברו לישראל, כדרך: "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו" (שמות יב, כא). (ג) משה אמר לכל אחד מהזקנים, וכאילו היה כתוב: ויאמר אל אהרן קח לך וגו', ואל הזקנים אמר, ואל בני ישראל תדבר לאמר, כי דרכו של אדם המדבר אל הרבים לומר לכל אחד את הציווי הנוגע אליו מבלי לציין למי הציווי אמור, ובלשונו של רמב"ן: כי המדבר לרבים יאמר סתם לכל אחד מצוותו, כדרך "ואצו אתכם בעת ההיא לאמר וגו' חלוצים תעברו" (דברים ג, יח), וכן רבים במשנה תורה. ע"כ. וקשה לי, והרי שם אין זה לשון יחיד כמו בפסוקנו, ומהו אפוא הדמיון? (פ' שמיני תשנ"ט)

"קחו שעיר עזים". חזקוני (על־פי "תורת כהנים" על אתר): יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה שעיר עזים דיוסף. ע"כ. בעקבות דברי חזקוני אלה דרשתי באחת מן השמחות המשפחתיות על צורך זה של כפרה על חטא מכירת יוסף עמו נפגשים אנו לאורך הדורות שוב ושוב.

כך בימי מרדכי ואסתר (אסתר רבה ז, כה): "והמלך והמן ישבו לשתות" - אמר להם (המן הרשע) לשבטים: אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב "והמלך והמן ישבו לשתות"...

אמר רבי יששכר דכפר מנדי: ומה אם מי שמחל ואמר "לא אתם שלחתם אתי הנה כי... אלהים" (בראשית מה, ה), ראה עד היכן היא מתוקנת, שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים. מי שאינו מוחל - על אחת כמה וכמה.

כך על גלות בבל (רבי אלעזר הקליר. שבעתא לפרשת שקלים): פוחזים סחבוני והגלוני במדינות להמכר, אנשי כנסת הגדולה פרעון כלכול עכר, צאו מבבל ישמיע עת יקרע שטר חוג ולא יזכר, כי נפרע כסף צדיק ונפדה הממכר.

כך בנוגע לעשרת הרוגי מלכות (מדרש משלי א, יג): אמר רבי יהושע בן לוי: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. אמר רבי אבין: הוי אומר נפרעו עשרה מכל דור ודור, ועדיין אותו החטא קיים. ע"כ. כמובא ב"אלה אזכרה..." (סליחה למוסף דיום הכיפורים): "...בלָמדו ספר מפי מְשוּלֵי עַרֵמַת / והבין ודקדק בדָת רְשוּמַת / ופתח בואלה המשפטים וחשב מְזִמַת / וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת...".

וכך בכל שנה ושנה (מדרש תהלים י, ג): אמר רבי חנין: אמר הקב"ה לשבטים, אתם מכרתם אותו לעבד, שנאמר: "לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה, יז), חייכם שאתם קורין בכל שנה ושנה "עבדים היינו לפרעה במצרים".

ובדומה נזכר בפיוטו של יניי (משולש לסדר וישב, עמ' 222 במהדורת רבינוביץ): ישיבת מנוח אז לא מצאנו / בכל הארצות אשר יצאנו. נדמינו לאיש תם אשר ישב במשובותיו / ותעולל עין בנוי ישיבותינו. ישיבה אין לשבטי זרע צדיק / עד יפרעו כסף אשר מכרו צדיק. יבואו וישובו / ועוד לא יונשבו / כי בנוה שלום ישבו ויתישבו.

על כך הוסיף הרב איתן שנדורפי שי': וראה רמב"ם ב"מורה נבוכים" (ג, מו), המבאר שכל השעירים הבאים בראשי חדשים וברגלים מכפרים על מכירת יוסף. וראה גם דברי בעל "שפתי כהן" על התורה (ויקרא טז, טז).