ברכת אשר על התורה, ויקרא א:יד

רש"י ד"ה מן העוף, ...ואין תמות וזכרות בעופות. ע"כ. הניחא שאין זכרות, אך לגבי תמות, למה לא נאמר, "הקריבהו נא לפחתך" (מלאכי א, ח)? (פ' ויקרא תשנ"ז) וראה "תורה תמימה" להלן (כב, יט אות קיב) שכתב: ויש לומר הטעם שאין מומין פוסלין בעופות, מפני שהעוף מפני קלות גופו אינו מרגיש בכחותיו במום בעלמא כל זמן שאינו מחוסר אבר.

רש"י ד"ה תורים. ד"ה בני היונה. וד"ה מן התורים או מן בני היונה. בדרך כלל רש"י מפרש את משמע המילה הבודדת אחר פירושו את העניין, ואילו כאן - להיפך. (פ' ויקרא תשמ"ז)